בכל פעם שאני קורא על חברת היי-טק שהחליטה להעסיק אנשים עם אוטיזם, אני מתרגש. העסקת אדם עם מוגבלות, ואוטיזם בפרט, זה עדיין לא דבר מובן מאליו, ואני מקווה שעם הזמן התופעה תלך ותתרחב – כי יש כאן הרבה מה להרוויח, לשני הצדדים.
מי שמתכוון לקדם את נושא האוטיזם גם בקרב אנשי תעשיית ההיי-טק הוא עמוס שפירא, בעברו מנכ"ל של חברות בולטות כמו סלקום ואל על וכיום יו"ר אלו"ט – אגודה לאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם. כששפירא לוקח על עצמו משימה, אי אפשר לעצור אותו. הוא מכהן בתפקיד בהתנדבות, רק מספר חודשים, לאחר שסיים קדנציה כנשיא אוניברסיטת חיפה. פגשתי בו בכובעו החדש בערב ההתרמה לאלו"ט בסוף ינואר, כתומך מתמיד של העמותה בעצמי.
למאורת הנמר הוא הגיע יחד עם רחל רוזנמן, מנהלת אגף גיוס משאבים באלו"ט, והשניים סיפרו לי על העמותה ועבודתה, וגם על אוטיזם בכלל.
מאבק תמידי של ההורים על הזכויות הבסיסיות של הילדים האוטיסטים
הופתעתי לשמוע שאוטיזם הוא הלקות הקשה והמורכבת ביותר מבין כל הלקויות ההתפתחותיות. אחד מכל 100 פעוטות נולד עם אוטיזם, וזה עוד התסריט האופטימי. נתונים בארצות הברית כבר מדברים על אחד ל-68 וצפונה. לפי נתוני משרד הרווחה, בתוך עשור, מספר האנשים המוכרים כבעלי אוטיזם בארץ גדל פי שלושה. כ-80% מהם אלה זכרים ושיעור האנשים המאובחנים עם אוטיזם גבוה יותר בקרב קבוצות אוכלוסייה מבוססות יותר מבחינה חברתית-כלכלית.
עם קצב גידול כל כך אינטנסיבי ואף מדאיג במספר האנשים עם אוטיזם, אין פלא שהאתגרים הם רבים וגדולים, כי הביקוש לכל סוגי המסגרות רק גדל. להורים לילד "רגיל" ברור שיהיה לו תמיד מקום מובטח בגן, בבית הספר, בקייטנה ועוד, אבל הורים לילדים אוטיסטים נאלצים להיאבק כל הזמן על זכויות בסיסיות של ילדיהם. לאורך שנים יש מחסור במעונות יום, בגנים, בבתי ספר מיוחדים, בכיתות תקשורת, בקייטנות, במועדוניות ובמסגרות נוספות. בסיום כל המסלול הזה, צריך למצוא לילד תעסוקה או לשלבו במעגל העבודה – אתגר עצום שטרם נפתר.
רוזנמן ושפירא סיפרו לי עד כמה חשוב הטיפול בשלבים הראשונים שמיד לאחר האבחון, מה שנקרא התערבות מוקדמת ואינטנסיבית. ככל שזו קורית מוקדם יותר, כך גדלים סיכוייו של הפעוט להפוך לבוגר עצמאי יותר, שימצה יותר את יכולותיו ויהיה פחות תלוי בסביבה. לכן, ניצחון במאבק סביב מקום במסגרת מעון יום שיקומי לפעוטות עם אוטיזם הוא קריטי.
הנושאים הללו מעסיקים את הנהלת אלו"ט, שעושה עבודת קודש ומלווה את הילד האוטיסט ומשפחתו מיום האבחון בגיל הרך לאורך כל מעגל חייו.
שפירא, שמשקיע כעת את מרצו הרב בלימוד הנושא, אמר לי: "כל חיי עבדתי וניהלתי אנשים ששפר עליהם גורלם – טייסים, מהנדסים, אנשי תקשורת ואחרים. מאז שנחשפתי לממדי תופעת האוטיזם אני חש כמו חייל ששרד, כשכל חבריו נפגעו והוא חש רגשי אשמה וצורך לעשות משהו כדי לכפר על כך ששרד. לפיכך, אני מתכוון לעשות ככל יכולתי ולתרום ממיטב נסיוני כדי לשפר את איכות החיים וקידום הזכויות של אנשים על הרצף האוטיסטי ובני משפחותיהם".
בסיום פגישתנו ביקש ממני שפירא לצאת, בעזרת אנשים ומחשבים, בקריאה ליזמים, למנהלים ולעובדים בכל הקשור להעסקה וכל סיוע אחר לבוגרים וילדים עם אוטיזם. הוא עצמו ישמח להגיע להרצות לכל פורום אליו יוזמן ולתת מנסיונו הניהולי חינם, כדי לפתוח בתמורה את הדלת לאלו"ט באותו ארגון.
מיד אמרתי לו שקבוצת אנשים ומחשבים מגוייסת להצעה מעניינת כזו, ומקווה שרבים אחרים יצטרפו ויפתחו את לבם לאנשים מיוחדים, ובעיקר אנשים עם אוטיזם, שפעמים רבות דווקא בזכות הלקות שלהם, הם בורכו בכישורים מיוחדים שהופכים אותם לבעלי ערך אמיתי לתעשיית ההיי-טק.
מי שרוצה לפנות לשפירא ולהצטרף ליוזמה מוזמן לעשות זאת דרך כאן.
כך נראה הקמפוס מבפנים. המוזיאון מתחיל מעבר לקיר.
המוזיאון משתרע על קירות הקומות של הקמפוס.
רפליקה מקורית של מחשב אפל 1.
דלת הכניסה הנעולה ל-Arcade room, שהוא גולת הכותרת של המוזיאון. החדר לא פתוח כל השנה ויש צורך בתיאום מראש על מנת להיכנס אליו, אך מרגע שעושים זאת, מגלים חדר משחקים ומחשבים אותנטי ועובד, ובו קומודור, אפל, אטארי, טקסס ועוד. ניסיתי את מזלי במשחק חלליות מראשית שנות ה-80.
מבט מבפנים על אחד מקירות ה-Arcade room.
עולים לקומת הלימודים, על הכיתות ו-16 המעבדות שבה.
מימין: שי בייבה, מנהלת המכירות של ויז'ואל, ואלון עילם, מנכ"ל החברה.
